פסטיבל יערות מנשה- תחילת הדרך

פסטיבל יערות מנשה הראשון- במת ארמגדון

פסטיבל יערות מנשה הראשון- במת ארמגדון

 

עכשיו, כשאנחנו מתכוננים לפסטיבל יערות מנשה החמישי, שיתקיים כרגיל ב"יער הקיבוצים" והשנה בתאריכים 2-4.5 (פרטים מלאים באתר הפסטיבל כאן), אני רוצה להיזכר בתחילת הדרך, וככל שיהיה לרשותי זמן- לכתוב שניים שלושה פוסטים על הפרויקט התרבותי הזה, על מה שחלמנו ולאן שהגענו במהלך ארבעת הפסטיבלים שהתקיימו.

כשהתחלנו, כמה חבר'ה שגרים באזור שבו מתקיים הפסטיבל, לתכנן את הפסטיבל הראשון- אי שם בשנת 2008, דיברנו על כמה אפשרויות לביצוע של פסטיבל כזה. היה לנו ברור שמדובר על פסטיבל שצריך להביא הרבה חבר'ה מהאזור שלנו וגם קהל משמעותי "מבחוץ", והשאלה הייתה איך בפועל מקיימים את זה. אפשרות אחת הייתה הפקה של שבוע תרבות ואירועים שיתקיימו בשניים שלושה מרכזים שונים באזור, השנייה היתה ללכת במתכונת "אולימפיאדה", כשכל שנה יישוב אחר מארח את הפסטיבל האזורי. דרך אגב- שתי האפשרויות האלה הן לא כל כך רעות…

בסופו של דבר הכריעו כמה משותפינו את הויכוח, כשאמרו שאירוע אזורי שיתחיל בצמוד לקיבוצים משמר העמק או עין השופט לא ייתפס כמשהו שבאמת פתוח לציבור הרחב, כי בשני הקיבוצים האלה יש ממילא מרכזי תרבות פעילים, וזה ייראה כאילו הולכים "לחזק את החזקים".

הלכנו לכיוון של פסטיבל ב"יער הקיבוצים", שבו מתרחשים עוד אירועים במהלך השנה, ויש בו תנאים מתאימים, והיה לנו ברור (אם כי עדיין לא לגמרי) שזאת כניסה להרפתקה הרבה יותר גדולה מבחית ההפקה.

אנחנו תכננו פסטיבל שיביא תרבות ואמנות עכשוויות לאשזור שלנו, שייתן הזדמנות לאמנים מקומיים, ושייצור אירוע קהילתי, אבל היה נחוץ לנו דגם של משהו מוכר כדי להשוות אליו את איך שייראה האירוע, אפילו כרפרנס. תיכננו אירוע רב תחומי, שיהיו בו מוסיקה מחול ואמנות פלסטית, ובהמשך אולי ז'אנרים נוספים. כשתיארנו לעצמנו וגם לאחרים את הפסטיבל, לפני שנהיה הפסטיבל הראשון, השתמשנו בשלושה פסטיבלים אחרים, שאמרנו שיהיו עבורנו נקודות התייחסות: וודסטוק, Burning Man וכנס המחולות בדליה. היות שזכורה לי פגישה אחת לגיוס תמיכה במרכז צעירים עפולה, בה הסברנו לבועז, אז מנהל המרכז, שנהיה משהו בין השלושה האלו, והוא ענה לנו בצחוק: "על וודסטוק שמעתי" אז  עכשיו נקדיש את הפוסט הזה למילה על כל אחד מהם:

את וודסטוק הקוראים וודאי מכירים. אני אוהב מאוד הרבה דברים שהיו שם, וביניהם את ההופעה המפורסמת של ג'ו קוקר

עם כל הדימוי ה"זרוק", תשמעו איזה סאונד, ואיזה תזמור קלאסי! ובאמת, "יערות מנשה" הלך בהמשך לכיוון של וודסטוק, אבל לאחר הרבה צפיות בוודסטוק המקורי, ברורים לי כיום גם ההבדלים הבסיסיים. וודסטוק היה פסטיבל מסחרי וענק, אמנם היו בו הרבה פרצות וגם הרבה מזל (שלא עמד לטובת חלק מאותם המארגנים באלטמונט שבחוף המערבי, קצת יותר מאוחר באותה השנה), אבל זה היה מראש פסטיבל עם המון כוכבים, שאין מה להגיד- אמנים גדולים אחד אחד, מה זה גדולים- עצומים! הוא לא היה מה שאנחנו קוראים היום "אינדי". פסטיבל רוק'נרול עם במה גדולה, שהקהל נמצא מול במה, האנרכיזם הוא במקרה הטוב בקמפינג, וגם השתתפות הקהל במה שקורה היא די מוגבלת.

על המושג הזה שנקרא אינדי, או: אמנות עצמאית, ועל היישומים שלו ב"יערות"- בפוסט אחר, בהמשך.

הפסטיבל הבא שעליו דיברנו הוא Burning Man והנה סרט באורך מלא שעשו עליו

למי שמכיר, פסטיבל שהתחיל בשנות ה 80 בחוף של סן פרנסיסקו, ונדד עם השנים למדבר Black Rock בנוואדה. בקיצור נגיד שזאת נקודת התייחסות חשובה לפסטיבל שלנו גם כיום- השתתפות הקהל, פיזור וביזור אירועים, רב תחומיות, אווירה אחרת… לא הגענו לרמת האנרכיזם הזאת עם תושבי המועצה האזורית מגידו, וגם לא לרמת המסחריות הזאת. בסה"כ אם ה Burning Man היה נשאר קטן וחתרני, לא היינו שומעים עליו עד לארץ כנען.

והפסטיבל השלישי שאליו התייחסנו, שהוא מעניין וחשוב בפני עצמו, הוא כינוס המחולות שהיה בקיבוץ דליה כמה פעמים בין השנים 1944-1968. הכינוס ההוא זכה בדיעבד לכינוי "הוודסטוק של דור הפלמ"ח", והיה מבוסס על ריקודי עם, שבעצם קיבלו דרכו דחיפה חזקה להתפתחותם. עד היום יודעים כל רקדני העם ש"דליה" הוא הדבר שלפיו מכוונים את הספירה. דרך אגב, כשהעסק שם צמח וגדל וכבר היה כבד על כתפי קיבוץ דליה, הפסיקו לקיים שם את הכינוסים, ובהמשך נוסד פסטיבל כרמיאל.

מה שהיה חשוב לנו הוא שכינוס מחולות דליה נוצר אצלנו באזור (קיבוץ דליה נמצא במועצה האזורית מגידו, ושותף בהפקת פסטיבל יערות מנשה). ושאז בימים רחוקים נוצרה אצלנו חדשנות תרבותית, שהפכה לאירוע חשוב בקנה מידה ארצי.. תראו כאן שתי דוגמאות:

אחת היא סרט שצילם חבר משמר העמק יואל "יולק" לוטן בכינוס המחולות שהיה בשנת 1958, הסרט ערוך ברוח התקופה- כחלק מיומני וידאו של תנועת הקיבוץ הארצי, כשמקריין בו, באנגלית, חבר משמר העמק מנחם שלח והמוסיקה מאת אורי גבעון מקיבוץ שער העמקים

עוד סרט מעניין מאוד הוא הסרט הצבעוני (!!!) מכינוס המחולות השני, 1947, שצילם הנדבן היהודי- אמריקאי פרד מונוסון. מונוסון הוא האיש שעל שמו נקראת שכונת נוה מונוסון, ותרם למטרות ציונויות רבות. בין השאר צילם באותן השנים סדרת סרטים צבעוניים שכיום הם אוצר ארכיוני  של ממש.

תסתכלו בשני הסרטים על טורי המבקרים בדרך לכינוס, על האוהלים ועל ה"מסביב", במימדים ישראליים זה באמת היה סוג של וודסטוק!

בפוסט הבא נספר קצת על לאן שהלכנו, צעדינו הראשונים, ואולי אם אספיק- נעלה לרשת כמה סרטים מהפסטיבלים הראשונים שעדיין לא התפרסמו בציבור.

 

תגובה למאמר

כתיבת תגובה למאמר

380
מילים

עיצוב: מיכאל גולןבנייה: תום רושקו