אור של פיל

הפיל יוסי, מהספארי ברמת גן

     לכבוד כל העניינים כולם כתבתי שיר   שמזכיר

שלהתנדנד בין החיים למוות זה סוג של תענוג

אצלי, כרגע, בעיקר כאשר גדל שיח סביב הנדנדה.

אזעקה ברחבי הארץ, התבוננתי בסוסים, הם נראו רגועים

הם לא משקרים הסוסים, אבל יש להם נטייה להראות רגועים רק בגלל שהם שם

כחלק ממרקם, של נוף שאני לא מסכימה להתרגל אליו

במובן של להפסיק להתלהב.

הכלבים של בעל הבית באו במבוכה, והושבו הבייתה בהנחיית כלבי החווה,

בלה הצטרף נסער.

בני האדם חייכו במבוכה יפה גם הם, יפים במבוכה, שורדי המלחמות האחרונות בנווה המדבר הדוהר הזה

לא הייתי כאן בשתי המלחמות האחרונות, אני יודעת, לא שוכחת, לא שוכחת לכם, אנשי נווה המדבר הזה.

אך סולחת, ולכן סולחת, זה לא משנה.

ולו בכדי להראות למישהו, מישהי, אדם, אדמה, בהמה

אצילה למשל

שאפשר להשאר, לפחות את יולי, נעבור את הרמדאן ונשאל את ברלין שוב בקטנה

מסקנות זמניות, חטפתי צרור, זה בטוח, מקוה שזה צרור החיים הפעם

נחיה ונראה.

תגובה למאמר

כתיבת תגובה למאמר

380
מילים

עיצוב: מיכאל גולןבנייה: תום רושקו