מאמרים אחרונים

רשימת הנושאים של אורח בכפר- מוסיקה

שלום עליכם מלכי הקסטות

כשאני שומע שירים מהתקופה שבה המוסיקאים המזרחיים בארץ "זמרי הקסטות", אני שומע עושר, נסיונות, העזה ושילובים מפתיעים בין מזרח למערב. שילובים שמסתכלים למוסיקה המזרחית והמערבית "בגובה העיניים".

אני הייתי אז, כילד, במקום בו המוסיקה הזאת נשמעה כמו "קלקול", השם "זמרי קסטות" היה שם מעליב ביסודו- זמרים שלא שומעים ברדיו, אלא הם מקליטים על קסטות זולות ורצים למכור אותן בתחנה מרכזית הישנה. עברו הימים, ועכשיו, כמו שקרה לי עם עוד מוסיקאים רבים, אני שומע: אוצר.

הימים הם שנות ה 70 וראשית ה 80 של המאה ה 20, לפני ה"מהפכה", על הטוב והרע שבה, ימים של חאפלות ושל מוסיקה שנמצאת יחסית במחתרת (פונה לקהל מסויים שאוהב אותה כפי שהיא), ועל כן משוחררת יותר מאילוצי הפקה וטעם קהל מיינסטרימי.

ייקצר כאן המקום מלתאר את אבותיה הרוחניים של "מוסיקת הקסטות", את ג'ו עמאר ואריס סאן, קזנג'ידיס, עבד אלווהב ואולי גם ג'ימי הנדריקס. לכולם מגיע פוסט בנפרד…

נביא רק מקבץ קטן, כאפריטיף:

ראשונה מלכת החאפלות ומורה לזמרים שבאו אחריה- אהובה עוזרי. כאן בלהיט גדול שלה: עמק הפרחים. הכלי שהיא מנגנת בו נקרא "בולבול טרנג" והוא כלי הודי, שיוצר צליל מיוחד, וקרוב לגיטארה חשמלית, אבל בעצם הכלי מונח אנכית, בעצם תסתכלו בקליפים של ג'וני מיטשל מתקופת blue, גם שם היא מנגנת על כלי מפתיע (זאת לא גיטארה אבל שכחתי את השם, וגם זה בפוסט אחר)

 

נוספים אליה צלילי העוד בלהיט חסידה צחורה שכמו שירים אחרים נדד בין מבצעים רבים, ואני חושב שהביצוע הראשון הוא דווקא של "צלילי הכרם" (בהמשך). שומעים את הקול היחודי של רמי דנוך, ושומעים גם את את האלקטרוניקה היפהפיה בליווי, עם הגיטארה של יהודה קיסר, ועוד קו שנשמע כמו אורגן. יש כאן כאן משהו מהצליל של הרוקנרול בסוף שנות ה 60 ותחילת ה 70, עם תיזמור שמקורו הולך עד לבאך אם לא קודם לכן. פשוט יפה ומיוחד עד עכשיו.

 

עם אותה חסידה צחורה, מתקרבים אל צלילי הכרם ונתחיל דווקא עם ההרכב השני: חיים משה סולן ובן מוש בגיטארה, ההקלטה מחתרתית למדי ונקראת ביטיוב "חפלה נדירה"

 

עכשיו לצלילי הכרם המקורית, עם בן מוש והסולן דקלון, השיר הוא אני גדליה רבע איש,שכתב אלתרמן (דרך אגב, גם את "חנה'לה התבלבלה"), ובעצם בא עמוק מהמסורת האשכנזית, או- מנקודת חיצונית על "המזרח". הנושאים האלתרמניים, מעבר למזרחיות המומצאת כאן, מוכרים מאוד אצלו. הלחן הוא של וילנסקי, ובעצם יש כאן צחושה כמו בספרים של קארל מאי כאשר וינטו האידיאני הוא בעצם מהגר מגרמניה… אבל כל זה לא מוריד מיפיו של השיר. הביצוע שכאן בולט בין האחרים שהבאנו בשירה שנשמעת באמת אחרת מאשר אנחנו רגילים לשמוע כיום- בשירים מזרחיים או מערביים- שירת חאפלות אמיתית

 

לפני ההפתעה שבסוף, עוד זמר אהוב מאותם הימים של לפני המהפכה, או אולי תחילת המהפכה: אבנר גדסי ששר מנגן ושר. הבמה נראית כמו פסטיבל שמשודר בערוץ אחד (בעצם, אין אז הרבה אפשרויות…), התזמור גם הוא כמו בפסטיבלים הזכורים לטוב, וגם כאן- מפגש עולמות.

 

ועכשיו הפתעה קטנה- אחרי השירים המזרחיים עם הליווי המערבי, או עם ההשפעות המערביות (אצל אהובה עוזרי פחות), לשני שירים עם תזמור בגוון מזרחי לגמרי. הראשון עת יעלה ירח שזכה וזוכה גם הוא להמון ביצועים, כולל אחד בלתי נשכח של זוהר ארגוב. כאן מבצעת אותו בגירסה קצרה עליזה עזיקרי, והתזמורת ממש א- לה עבד אלווהב

 

מיוחד אצלנו ויפה, נכון?

אז הנה עוד משהו- דבקה רפיח שהלחין עמנואל זמיר. מלחין מלב הממסד האשכנזי, שגילה עניין רב בדבקות ומוסיקה מזרחית שנראתה בעיניו כארץ ישראלית. הביצוע המיוחד שכאן הוא של לילית נגר הצעירה, איפשהו בשנות ה 50. כדי להקשיב היכנסו כאן לדף באתר זמרשת, ולחצו על הסימן של "להאזנה".

 

בשנים בהם היתה ההמוסיקה המזרחית במחתרת גדלו בה פירות רבים ומתוקים. אפשר היום להתגעגע ולהעריך את האומץ, היצירתיות, הגישה הלא מסחרית, ויותר מהכל- השירים היפים

 

 

 

 

 

תגובה למאמר

כתיבת תגובה למאמר

380
מילים

עיצוב: מיכאל גולןבנייה: תום רושקו